לפני שעה קלה, בגיל 85,  הלך לעולמו ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. האיש היה דמות להערצה. האדם שחי כאיש אדמה שב אליה   [caption id="attachment_33046" align="alignleft" width="280"]איש שקל לאהוב. שרון איש שקל לאהוב. שרון[/caption] סיפור אמיתי: לפני כ-16 שנים, באחת ההופעות שלו בבחירות מטעם הליכוד, על הבמה בשכונת שמשון, אלפי אנשים מתגודדים סביב החלק הפנימי של מרכז החנויות ומחכים למוצא פיו. שעות קודם לכן, פרץ סכסוך בתוך סניף הליכוד באשקלון, גם אני נמניתי על חברי הסניף. באותם ימים ערכתי את מדור הספורט במקומון "כאן דרום", העורך, ברק סרי, ישבנו במשרדו של ברק סרי ודיסקסנו על הליכוד, סיפרתי לברק שבאותו יום אמור אריק להופיע באשקלון ושהסניף המקומי מסוכסך כרגיל. אמרתי לו, בוא נתקשר לאריק שרון לאוטו ונספר לו על מה שמתרחש בסניף באשקלון ונשמע מה הוא אומר. הרמתי טלפון לרכבו של אריק שרון, שמתי את הטלפון על רמקול, כדי שברק סרי יהיה שותף לשיחה, שלום אריק, מדבר יוסי פרטוק, מהצד השני נשמע קולו של אריק, אה, שלום יוסי, מה שלומכם באשקלון, סיפרתי לו על המצב בתוך הסניף ואמרתי לו, אני כנראה לא אבוא לשם. אתה חייב לבוא, אמר לי אריק, אנחנו נסדר את מה שקורה בתוך הסניף, לאריק לא סירבו אף פעם. אחרי שנתן את השואו שלו לפני האנשים הרבים שבאו לשמוע אותו, הגעתי לאזור הבמה , לחצתי את ידו, איפה נוכל לשבת לשתות משהו, שאל אריק, אמרתי לו , אצלי בבית. הבית שגרתי בו אז היה בשכונת נווה הדרים. אין GPS לתת כתובת, טוב נוסעים אליך, אמר אריק, אנחנו ניסע אחריו, אמר אריק לנהג ולמאבטח שלו. הגענו הביתה, אשתי לא יודעת מכלום, בדרך עדכנתי אותה שאני מגיע עם אריק שרון. אריק נכנס אליי הביתה היישר לסלון, אשתי מציעה לו לשבת על הכורסא הנוחה, אריק שהיה בריא גוף, אומר לה בהומור המדהים שלו, ״אם אני יושב כאן אני כבר ישן כאן, כי מהכורסא הזו יהיה לי קשה לקום״.  אז הוא מתיישב על כיסא מפינת האוכל תוך שהוא מקפיד לבדוק שהריפוד לא שוקע. ישבנו כחצי שעה, האיש הכי בולדוזר עם חיוך תמידי, מבקש לשתות רק משהו קל, רק לא אוכל כי אני כבר עובר את הרף, אמר לאשתי ששאלה אותו אם ירצה לאכול משהו.  הכל יהיה בסדר בסניף, הוא אומר, עכשיו כולנו צריכים להלחם בשטח כדי לנצח. השיחה הייתה קלילה ללא רשמיות ואם הרבה בדיחות של אריק על יריביו ממפלגת העבודה. לאחר כמחצית השעה, קם אריק ונפרד מאיתנו לשלום. מאז, יצא לי פעם אחת לשבת איתו במזנון הכנסת. לפעמים נדמה לך שהוא לא מקשיב, אבל לא היה צריך לטעות בו, הוא תמיד היה בהאזנה. היום אנחנו נפרדים מהאיש המדהים הזה, איש של חברים, איש שאהב את האדמה ועכשיו הוא נטמן בה. יהי זכרו ברוך.